ביום כ"ז בכסלו תשי"א קבעה הרבנות הראשית לישראל את עשרה בטבת להיות יום הקדיש הכללי בנוסף להיותו אחד מארבעת צומות החורבן.
יום הקדיש הכללי נועד לאפשר לקרובי הנספים בשואה שיום קבורתם לא נודע לנהוג במנהגי יום היארצייט של הנפטרים: להדליק נרות נשמה, לומר קדיש וללמוד משניות לעילוי נשמות הנספים. על פי תקנת הרבנות הראשית, בבתי הכנסת, לאחר קריאת התורה שבתפילת שחרית, אומרים את תפילת אל מלא רחמים לזכר חללי השואה.
(למידע נוסף על דיני הקדיש לחץ כאן)
עיקר משמעותו של צום העשירי בטבת הינו, הסתר הפנים שהחל במצור ולדאבוננו מלוה אותנו עד ימינו אלה. הסתר פנים זה הגיע לשיאו בלא כל ספק במאורעות השואה האיומה. ממילא, טבעי היה שהרבנות הראשית לישראל תגלגל ליום חייב זה, צום עשרה בטבת, את המאורע המר האיום, יום הזכרון לששת המיליון קדושי השואה.
בעשרה בטבת באים אלפים לבתי הכנסת לומר תפילת "קדיש". "יום הקדיש הכללי" הוא גם יום זיכרון לכל אותם אלה שנהרגו בשל היותם יהודים, אך זה גם יום של קריאת כיוון לנו, בני בניהם, שנלמד לחיות חיים שבהם מתגדל ומתקדש שמו של ה' בעולם.
אנחנו באירגון "קדישים" לקחנו על עצמו את משימת החסד, לדאוג לאמירת קדיש על כל יהודי/ה שאין מי שיאמר עבורו/ה קדיש לעילוי נשמתו/ה. אמירת הקדיש,יום יום, במשך אחד עשר חודשי האבלות ובכל יום מימי השנה, מתבצעת על ידי אברכים בני תורה מטעם ארגון "קדישים" ללא תשלום וללא כל תמורה.
בנוסף לפעילות זו, לקחנו על עצמנו לאמר ביום הקדיש הכללי קדיש גם על אלו שזמן פטירתם לא ידוע ועל היהודים הרבים שנספו בשואה.
לשליחת שמות לארגון קדישים ע"מ שאברכי הכולל יאמרו קדיש ביום הקדיש הכללי (עשרה בטבת) לחץ כאן ובטופס לסמן אפשרות של לא ידוע יום הפטירה.
